ביקורת על הסרט "אל תתעסק עם הזוהאן"

"כיצד מצליחה ישראל, אחת החברות הצבאיות ביותר בעולם…להציג את עצמה כחברה ליברלית וסובלנית? ההצגה האידיאולוגית של דמותו של החייל הישראלי הנה מכרעת כאן; היא טפילה על תפישה עצמית אידיאולוגית כללית יותר של הפרט הישראלי כאדם מחוספס, וולגרי אפילו, אבל חם ומתחשב. אנחנו יכולים לראות כאן כיצד עצם העמדה המרוחקת כלפי הזהות האידיאולוגית שלנו, ההתייחסות לעובדה ש'מתחת למסכת הזהות הפומבית שלנו ישנו בן אדם חם ושברירי, עם החולשות שלו', היא בעיית היסוד של האידיאולוגיה. והוא הדין לגבי החייל הישראלי: הוא יעיל, מוכן לבצע את העבודה המלוכלכת ההכרחית, המצויה על גבול הלגאליות (או אף מעבר לו), שהרי פני השטח הללו מסתירים אדם אתי לפני ולפנים, סנטימנטלי אפילו…מסיבה זו דימוי החייל הבוכה ממלא תפקיד כה חשוב בישראל: חייל שהנו יעיל ללא-רחם, ועם כל זאת נשבר מדי פעם ופורץ בבכי אל מול המעשים שהוא נאלץ לבצע. במונחים פסיכואלניטיים אנו ניצבים כאן בפני התנודדות בין שני צידיו של האובייקט קטן a, חרא ולעומתו האגלמה, האוצר החבוי: מתחת לפני השטח הצואים (חוסר רגישות וולגרי, זללנות, גניבת מאפרות ומגבות מבתי מלון וכו' – כל הקלישאות על אודות ישראלים המופצות בבדיחות הישראליות) ישנה ליבת-זהב רגישה. במונחי הדוגמא שלנו, של שוקולד קינדר, משמעות הדבר היא שבמקרה הזה צואת השוקולד החומה נמצאת בחוץ, עוטפת את האוצר היקר החבוי בה."

סלבוי ז'יז'ק, הסובייקט שאמור להאמין, עמ' 174-175

One Response to ביקורת על הסרט "אל תתעסק עם הזוהאן"

  1. אלעד-וו הגיב:

    אכן מתנשא. LOL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: