האנטמולוג

היא נפרמת בין אצבעותיי

עיניה, שבחרו לתאום כל יום את עומק חולצתה

ידי צבי הים שלה

עמקים רכים, מרחב של עור נרעד

צבעי המים בקולה

חיוך שידע לאזן על קצותיו שתי לחיים

מבלי לאבד את שיווי המשקל

 

כל אלה נשמטים ממני

 וטורחות בסך נמלי המרחק

נחיליהן מתמתחים כמו מחוגי שעון

לייבש את ביצות הזיכרון

נושאות אותי עקוד מכאן

מצמיחות לי עור קרני וגס

 

כדי שאוכל לצאת עטוי שיריון של דימויים קרושים לרדוף 

לנעוץ את הפרפר באות חדה

 אל מתק שעם כמו מיטת כלולות

להכתיר לו נזר של כותרת, לקצוץ את מחושיו

לעקוב עת דמדומים שרופי שוליים כיצד  קמלות כנפיו

כיצד בוצעות ממנו רימות המשמעות עולל מילה ועוד עולל מילה

כיצד הוא מתרוקן מכל עסיס ימיו

נבוב

מאובן לכדי קליפה

כמעט שירה

כמעט שירה

כמעט שירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: