תוסר תמיכת הקרן הישראלית לקולנוע בטומי לפיד לאלתר!

יאיר רוה מדווח כי יאיר לפיד פנה לכתריאל שחורי בדרישה להסיר את תמיכת הקרן הישראלית לקולנוע מסרט המשווה בין הכיבוש והשואה. רציתי להזכיר ליאיר לפיד שאבא שלו, הפוליטיקאי האגדי טומי לפיד, אמר על תצלום של זקנה פלסטינית העומדת לפני הריסות ביתה כי היא "מזכירה לו את סבתא שלו" – ובכך השווה בין הכיבוש והשואה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מבקש שמדינת ישראל בכלל ומשפחת לפיד בפרט יפסיקו את תמיכתם בטומי לפיד. שייחפש מימון בחו"ל, אצל האנטישמים.

הנדלמן סמית נלחם בטוטאליטריות

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,44519,.aspx

דעתי בנוגע לרמת ביקורות המוזיקה הישראלית זכתה לסיקור נרחב בבלוג זה; עם זאת, מדי פעם מתפרסמת ביקורת מוזיקה ישראלית הראויה לעיון שני. כזה הוא טורו של איתמר הנדלמן סמית המסקר את הגעתם של הפיקסיז, יו לה טנגו, סנטנה והדייב מת'יוס בנד לארץ. הנדלמן סמית מחלק את האושפיזין לטובים ורעים:

"שיטת המקל (סנטנה, מת'יוס בנד) והגזר (פיקסיז, יו לה טנגו). אוונגרד מול קיטש. אמת מול שקר. טובים מול רעים. סיפור ישן. בעוד שפיקסיז ויו לה טנגו הם אמת, סנטנה ומת'יוס בנד הם בדיחה."
מדוע יו לה טנגו טובים טובים? הנדלמן סמית מסביר:

"יו לה טנגו הם אחת הלהקות הפוריות, המגוונות והמעניינות הפועלות בעולם."

הנדלמן סמית אמנם אינו טורח לפרט מה מעניין ומגוון במוזיקה של יו לה טנגו, אבל מכיוון שהוא כותב בבמה מכובדת כמו "עכבר העיר" אני נוטה להאמין לו באופן אוטומטי. לזכותו ייאמר שהוא מסביר בדיוק מה לא בסדר אצל סנטנה:

"סולואים ארוכים על גיטרה תמיד שעממו אותי. אלו של סנטנה, הנפרטים על גיטרה מיוחדת שיוצרה רק בשבילו, משעממים בדיוק כמו האחרים.

לצורך הוויכוח אני מוכן להתעלם מהעובדה שהמוזיקה של סנטנה לא מורכבת רק מסולואי גיטרה ושקשה להמעיט בחשיבות התרומה שלו לחיבור בין רוק ומוזיקה לטינית במהלך שנות השבעים. כמו הנדלמן סמית, אינני מחסידי סנטנה ואין לי שום כוונה להגן על כבודו. אלא שהנדלמן סמית אינו מסתפק בקביעה שהפיקסיז הם אלוהים ודייב מת'יוס הוא השטן (למעשה, המוזיקה שלו מזכירה יותר את הפרגטוריום). הוא זורק לקלחת את אדורנו, הפילוסוף הניאו-מרקסיסטי החשוב:

"ההוגה תיאודור אדורנו הגדיר זאת כך: במצב של "תעשיית התרבות"- שבה האמנות נשלטת ומנוסחת על ידי צורכי השוק, ומסופקת לאוכלוסייה פסיבית שמקבלת אותה – האמנות המסופקת אינה מאתגרת ואין לה משמעות. בעצם, היא מכשיר העוזר לדיכוי האוכלוסייה בידי המשטר הקפיטליסטי. דיכוי על ידי הסחת דעת. האמנות, לפי אדורנו, אמורה להיות סובייקטיבית, מאתגרת, מכוונת נגד הדיכוי. הקיטש לפי אדורנו אינו קתרזיס. הוא פרודיה על הקתרזיס. סנטנה ודייב מת'יוס בנד אינם מאתגרים ואין להם משמעות. סנטנה ודייב מת'יוס בנד הם פרודיה על קתרזיס. סנטנה ודייב מת'יוס בנד הם עוד מכשיר בשורה של מכשירים שנועדו לדכא את הקהל הישראלי."

ראשית, אני מומחה קטן מאד לאדורנו, אבל מה שהנדלמן סמית מתאר נשמע פחות כמו הניתוחים המורכבים של אסכולת פרנקפורט ויותר כמו מרקסיזם וולגרי ישן וטוב. וגם אם נניח שזו תורתו של אדורנו, קשה לי להאמין שהוא היה תופס את הפיקסיז כאמיתיים יותר או מאתגרים יותר מדייב מת'יוס. באיזה אופן הפיקסיז חושפים את עוולות הקפיטליזם ומובילים אותנו לקראת מהפכה פרולטריונית?  האם הפיקסיז מכניסים את הקהל להופעותיהם בחינם, או תורמים את ההכנסות מאלבומיהם לאיזורים מוכי רעב בעולם? מאיזו בחינה המוזיקה של הפיקסיז יותר "מאתגרת" מהמוזיקה של דייב מת'יוס? ובכלל, כיצד מוזיקה "אוונגרדית" (אם אנחנו מניחים את ההנחה הבעייתית שהפיקסיז או יו לה טנגו עושים אוונגרד) תלויה פחות בחסדי השוק ממוזיקת פופ?

אלא שמצב העניינים רק נעשה גרוע יותר: ישראל, כך מספר לנו הנדלמן סמית, חיה תחת משטר טוטאליטרי:

"סנטנה ודייב מת'יוס בנד נועדו להסתיר מהישראלים את המציאות. המציאות היא שישראל מנותקת מהעולם. המשטר הטוטליטארי שלה רוצה להסתיר זאת מהציבור. הקיטש תמיד מנסה לטייח, להסתיר מהציבור, את המורכבות והסתירות של החיים האמיתיים. בדמוקרטיה בריאה, אנשים בעלי רצונות שונים מתחרים ודנים זה עם זה על מנת להגיע לקונצנזוס כללי; לעומת זאת, במשטר טוטליטרי, כל מה ש"מפריע לקיטש" כמו אינדיבידואליזם, ספק, אירוניה- "יש להגלותו" כדי שהקיטש ישרוד. כך מסכם קונדרה, "בכל מקום שבו תנועה פוליטית אחת משתלטת על כל הכוח בחברה, אנו מוצאים "קיטש טוטליטרי". ישראל היא מקום כזה. הבאתם של סנטנה ודייב מת'יוס בנד הוא אקט של חרושת תרבות האופיינית לחברה טוטליטארית. האם באמת יש ליוצרים האלו כזה קהל אוהב בישראל? ברור שלא. למה מביאים אותם? ועוד לבלומפילד (סנטנה)? כי קל לרמות את הציבור הישראלי. או לפחות כך חושבים מקבלי ההחלטות. הציבור מטומטם, הם חושבים, ולכן הוא ישלם. אני לא חושב שהציבור בישראל כזה מטומטם. אני ממאן להאמין ולכן אני תקווה שההופעות האלו יתגלו כבלוף אחד גדול."

אני לתומי חשבתי שהבאת השטן הגדול סנטנה והשטן הקטן מת'יוס היא עסקם של מפיקים פרטיים. עכשיו מסתבר שממשלת ישראל עומדת מאחורי העניין! הבאת סנטנה לבלומפילד הוא מהלך אורווליאני שנועד להסיח את דעתו של עם ישראל בזמן שצה"ל תוקף בעזה ומחיר הלחם מתייקר!  אולם אפילו בתיאוריה ההגיונית לחלוטין של הנדלמן סמית יש כמה כשלים: למשל, אם ישראל היא חברה שבה המשטר שולט בשוק ההופעות המקומי, האם היא עדיין ראויה להתקרא חברה קפיטליסטית ואם לאו – האם הניתוח האנטי-קפיטליסטי של אדורנו עדיין תקף לגביה? ואם ישראל היא אכן מדינה החיה תחת משטר טוטאליטרי-קפיטליסטי, כיצד זה שעל כל סנטנה ודייב מת'יוס מגיעים לארץ גם טרוצקי ורוזה לוקסמבורג, סליחה, הפיקסיז ויו לה טנגו?האם אנחנו מצויים בעיצומו של גלסנוסט? להנדלמן סמית פיתרונים.

ורק כדי לא לסיים באווירת נכאים לנוכח מצבה הטוטאליטרי-קפיטליסטי של ביקורת המוזיקה הישראלית, הנה קישור לפוסט של עידן לנדו, בלוגר שאינו עוסק במוזיקה בדרך כלל, על עיבודים שונים ומשונים לשאקון של באך (כדאי במיוחד לצפות בווידאו של הצרפתי המטורף, מעין שילוב בלתי אפשרי של אדי ואן היילן וז'אן-קלוד ואן דאם).