גיאחה, דבנדרה וערמומיותו של הפוליטי

1.

הו, דבנדרה. דבנדרה הוא כמו היזיזה המגניבה שלנו, ההיפית חסרת הדאגות, זאת שקיווינו שתנחם אותנו אחרי שהחברה הקבועה שלנו, הפיקסיז, זרקה אותנו בפתאומיות מכאיבה (אם כי הסימנים כבר היו שם מזמן, אנחנו מהרהרים בדיעבד). אנחנו ודבנדרה קבענו להיפגש לאיזה סשן ריבאונד קטן ונטול מחויבויות, על מנת להקל מעט על הלב הדואב. ורגע לפני – רגע לפני! – דבנדרה מודיע שהיא הולכת עם מישהו אחר (עם עיגולדים כמו של הומו סמולן). אול הופ איז גון, אינדיד.

אבל אני אדם אופטימי מטבעי, ומשתדל לראות בכל דבר את צדדיו החיוביים. ביטולו של דבנדרה, ותגובתו הנרגשת של גיאחה לביטולו, מאפשרים לי לדבר על ערמומיותו של "הפוליטי", כך שמעז יצא מתוק. ראשית חכמה, אני רוצה להצהיר שאני מאד מכבד את גיאחה כבלוגר, ומאד אוהב לקרוא אותו – אם כי אף לא הצלחתי להתחבר ל"אינדי" הזה שהוא כל הזמן ממליץ עליו – ואפילו אין לי שום כוונה להחרים אותו אחרי שהוא כינה אותי ואת בני מיני בשמות גנאי (כי חרמות לא עובדים!). הדברים הבאים אינם ביקורת על דבריו (לשם כך קראו את מרמיט), אלא מה שאצל האקדמאים הזונות שקוראים להחרים את ישראל מכנים "קריאה צמודה".

2.

כאשר אריסטו טוען שהאדם הוא חיה פוליטית, הוא לא מתכוון לכך שהאדם נוטה מטבעו לשלשל פתקים בקלפי. "פוליטי" מלשון "פוליס", עיר המדינה היוונית. אריסטו תפס את עיר-המדינה כדבר-מה שלם, ככוליות העומדת בפני עצמה, כסוג של משק אוטרקי מטאפיזי. מספרים עליו שכאשר היה יוצא את שערי אתונה, הוא היה נעשה מדוכדך וחסר מנוחה – עד כדי כך זיהה את המרחב האתונאי עם האידיאל האתונאי (אלוהים, אני מקווה שאני לא מבלבל אותו עם סוקרטס). פוליטיקה, אם כן, היא מכלול היחסים בין תושבי הפוליס, כאשר הפוליס אינה תפאורה נייטרלית, אלא שחקן מרכזי בדרמה הפוליטית. כל מה שקורה בפוליס, משום שהיא מרחב שהוא גם אידיאל חברתי/שלטוני, יש לו נגיעה לכל מי שמצוי בפוליס. אריסטו הוא הראשון שמסביר לנו שהכול, בהכרח, הוא פוליטי.

לא כולם מסכימים עם אריסטו; למשל, הרבה אוהדי הפיקסיז ששואלים מדוע צריך לערבב בין מוזיקה ופוליטיקה. הרי, הם אומרים, אנחנו שמאלנים (זאת אולי הנחה סבירה, אבל זו רק הנחה), למה צריך להעניש אותנו? בלוגנים (בלוגרים + סמולנים) אחרים כבר הצביעו על הטענה הזו כעל מס שפתיים, המבקש להניח לאותם שמאלנים לחיות את חייהם הנוחים מבלי להשקיע מרץ או רגש או פוסט במצב הפוליטי. אני אוסיף שזו בעיניי טענה מכוננת של סוג מסוים של "תל-אביביות", התל-אביביות שתופסת את תל-אביב כעיר מקלט, כנווה מדבר א-פוליטי; תל אביב לא כמרחב גיאוגרפי, או לא רק, אלא כאידיאל. האקט הפוליטי המכונן של הפוליס התל-אביבית הזו, הוא, באופן פרדוקסאלי, זה שמבקש בכל כוחו להגדיר אותה כמקום לא פוליטי (והשוו לדיון בריבונות אצל ג'ורג'יו אגמבן).

אבל הפוליטיקה, או לפחות ההכרה האריסטוטלית שכולנו קשורים לבלי היתר זה בזה, נוטה להתגנב בחזרה אל נווי-המדבר הא-פוליטיים. מדוע? סיבה אחת היא שמרחב א-פוליטי הוא מרחב "מטוהר", כלומר, מרחב שכל הזמן צריך להגדיר מה *לא* ראוי להיות בו. דע עקא, לא רק שפעולת הטיהור מסייעת להגדרה של הפוליטי, ובכך מעניקה לו נוכחות, היא בעצמה פוליטית ולכן פעולת הטיהור עצמה הופכת את המרחב לפוליטי; חישבו על סצנות מתוך קומדיות שבהן הגיבור השלומיאל מנסה לנקות כתם מביש ורק הופך אותו ליותר בולט.

3.

האופן שבו הפוליטי כל הזמן מלכלך את הא-פוליטי ניכר בפוסט הנרגש של גיאחה. כך הוא פותח את הרצאת דבריו:

"הכל פוליטי", אומרת הקלישאה שבטח מישהו המציא כדי לקדם את האג'נדה שלו, אבל זה לא מה שהרגשתי ברגע שבו השכנים שלי התקשרו למוקד העירוני לברר מה זה צעקות השבר האלה מדירה 6, כשאהובתי בישרה לי בזהירות שדבנדרה בנהארט ביטל הערב את שתי ההופעות שלו בישראל השבוע ומפלי אכזבה הוטחו בי בבת אחת. מה שהרגשתי לא היה קשור לפוליטיקה בכלל. זו הייתה אכזבה אישית. עמוקה, חותכת וכואבת.

(שימו לב שהטענה של גיאחה כי התיבה "הכול פוליטי" היא המצאה פוליטית היא בעצמה טענה פוליטית במובן הצר של המילה, משום שהיא מאשימה את הממציא בניסיון לקדם את מטרותיו)

ברור, אם כן, שגיאחה מתכוון לדבר כאן על רגשותיו האישיים, לא הפוליטיים. אבל לא עוברות כמה פסקאות וגיאחה מוצא שעיר לעזאזל:

בפרסום בוואלה צוין שפעילי שמאל ישראלים (ואני מניח שגם לא ישראלים) הפצירו בבנהארט לא להגיע. אני לא יודע עד כמה המידע הזה נכון, אבל אני מניח שבין אם הייתה לפניות האלו השפעה ובין אם לא, פניות היו גם היו. אז תנו לי לומר לכם משהו, אם במקרה כמה מתומכי החרם התרבותי ופעיליו קוראים כאן: אתם סתם מטומטמים…במציאות, יש כאן הרבה מאוד אנשים שמבואסים תרבותית. לא פוליטית. לא דיפלומטית. הם מבואסים על הופעה שהתבטלה, נטו, והם כנראה יטוסו לראות את מי שהם אוהבים בחו"ל. והם שונאים אתכם מאוד. אבל אתם כבר רגילים לזה, זה הדלק שלכם. "אם כולם שונאים אותי, כנראה שאני עושה משהו נכון", הא?          

 בואו נעזוב רגע את ההתקפה על פעילי השמאל. לא צריך להיות דרידה כדי להבחין שגיאחה הפך פתאום לפוליטי. אותי מעניין החלק השני של הציטוט שבו מנסה גיאחה לחזור ולהיות לא-פוליטי, ובו הוא מצהיר שיש אנשים שהתבאסו תרבותית. מה זה ביאוס תרבותי? כיצד הוא מנותק מן הביאוס הפוליטי, כאשר ברור שהביטולים התרחשו עקב סיבות פוליטיות? זו לא הנקודה. הנקודה היא שבכל פעם שלגיאחה מתפלקת הערה פוליטית הוא ממהר להזכיר לקוראיו את עצמו ואת ה"חבר'ה הטובים" כאנשים לא-פוליטיים, להבדיל מהממשלה המטומטמת ומהפעילים המניאקים. אבל מכיוון שההפרדה בין הפוליטי ללא-פוליטי הוא בעצמה האקט הפוליטי בפ' הידיעה, הוא אינו יכול להתאפק ומסיים בהבחנה פוליטית על מניעי הפעילים: "והם שונאים אתכם מאוד. אבל אתם כבר רגילים לזה, זה הדלק שלכם."

4.

על מנת להבין את הפער בין תפיסתו של גיאחה והקהל שהוא מייצג ובין שאר העולם הבה נפנה להודעה של דבנדרה. ההודעה של דבנדרה משתמשת באמצעים רטוריים דומים לאלו של גיאחה:

We love the land and people of Israel, and have been looking forward to our third show there with unimaginable anticipation. Unfortunately, we tried to make it clear that we were coming to share a human and not a political message but it seems that we are being used to support views that are not our own. We will be overjoyed to return to Israel on the day that our presence is perceived and reported on as a cultural event and not a political one. We truly hope that day comes soon.

דבנדרה מסביר כי הוא היה רוצה שההופעה שלו תיתפס כאירוע תרבותי, לא פוליטי. כמו אוהדיו המאוכזבים, גם הוא מפריד בין תרבות לפוליטיקה. אלא שבעוד שאוהדיו הישראליים רואים בהפרדה הזו סיבה טובה להופיע, דבנדרה רואה בה סיבה טובה *לא* להופיע. שוב, מדובר באירוניה מרה: דבנדרה טוען שההצגה שלו בתור מי שמפריד בין תרבות ופוליטיקה (הפרדה שהוא תומך בה בהודעת הביטול) הפכה את ההופעה שלו לעניין פוליטי ולכן הוא נאלץ לנקוט באקט הכי פוליטי שמוזיקאי יכול לנקוט: ביטול ההופעה. מבולבלים? זה מה שקורה כשפעולת הטיהור יוצאת משליטה.

5.

הקורא הרגיש בוודאי רותח מזעם. "אתה, הבלוגן המבריק ביותר ברחבי הבלוגוספירה הישראלית מוצא לך מטרה קלה בדמותו של גיאחה. אתה חכם על חלשים. כמה מתאים לשמאל הרדיקלי". קורא יקר, אני מבטיח לך כי המטרה הסופית אינה השחרת (או הלבנת) פניו של גיאחה בפרהסיה. יש כאן ניסיון להבהיר את הכשל האינהרנטי בסוג הטיעון שגיאחה ומאוכזבים אחרים נוקטים בו. ויש משהו בטיעון הזה שמזכיר טיעונים ישראליים כלליים יותר.

ישראל היא דמוקרטיה יהודית, היחידה במזרח התיכון, וכנגזרת של האקסיומה הזו, לעולם לא תפעל ביוזמתה ומתוך אינטרס, אלא תמיד תגיב על הפרובוקציות של הערבים, שמן הרגע שהגענו לכאן וניסינו להפוך אותם למיעוט לא מסוגלים להפסיק להציק לנו. היכולת של מאוכזבי הפיקסיז/דבנדרה (כטיפוס אידיאלי, אני לא מדבר על כל ה-15,000) לתפוס את עצמם כאנשים נורמאלים, תרבותיים שרק רוצים שהשלום יבוא כבר, בנויה על הדחקה שיטתית של ההיסטוריה הישראלית ושל כל מה שקורה מזרחה מכפר סבא. הנורמאליות הישראלית בנויה על שורה של הפרדות אידיאולוגיות (פוליטיקה/תרבות), סוציולוגיות (המתנחלים/כל השאר) ופיזיות (גדר ההפרדה). הנורמאליות הישראלית הוא מרחב מטוהר, ובכל פעם שמישהו, יהיה זה מחבל מתאבד או אמן שמבטל הופעה, מצביע על מחירו של הטיהור, נעלמת מסכת הנאורות הישראלית וכל הזעם והכוח והעלבון מתפרצים החוצה.

6.

האם חרם תרבותי הוא טוב לישראל? אינני יודע. בטווח הקצר הוא ילכד את השורות ויגביר את תחושת צדקת הדרך של הישראלים הנורמאלים. אבל בהתחשב בצורך של הישראלים הנורמאלים להצדיק את מערביותם, ייתכן שבטווח הארוך משהו בביטחון-העצמי האקסיומטי יתערער. האלטרנטיבה, אני מאמין, היא החלקה איטית לעבר מעמד של מדינה משוגעת נוסח איראן/צפון-קוריאה (ואתם חשבתם שההשוואה לדרא"פ היא גרועה. להם לפחות יש מונדיאל). הביטולים, כמו המשט, מאלצים את הישראלים לבחון את הנחות היסוד שלהם, לגבי מהו הפוליטי במקרה הראשון, ולגבי הלגיטימיות של אלימות במקרה האחרון. הפגיעות הללו, שמכאיבות כל-כך לישראלים, עשויות לגרום להם לקום ולעשות מעשה. זה לא חייב להיות המעשה הנכון (ראו ערך "אם תרצו"), אבל לפחות הוא יוציא את הישראלים מן הנמנמת ה(א-)פוליטית שנפלה עליהם בעשור האחרון, שבו הם השתכנעו שאין פרטנר ואין ברירה וכל מה שנותר לנו הוא ניהול הסכסוך והקזת הדם העונתית. הישראלים מגלים שגם לשנ"צ יש מחיר. האם ההתמודדות עם המחיר תהפוך את ישראל למדינה טובה יותר לאזרחיה ולא-אזרחיה, או שהיא תוציא ממנה את כל הנטיות האנטי-דמוקרטיות שהיא מקפידה לכלוא כל-כך טוב בפנים, כמו מטרוניתה מלאה גזים? ובכן, אין לי תשובה. אבל אם ישנה תשובה, אני מניח שנגלה אותה בקרוב.

מודעות פרסומת

3 Responses to גיאחה, דבנדרה וערמומיותו של הפוליטי

  1. נדב פרץ הגיב:

    השלב הזה של החרם לא מיועד לנו. הוא מיועד לסמן לעולם שישראל היא מדינה מצורעת, כדי להרחיב את החרם.

    אף אחד לא ישנה את דעתו הפוליטית בגלל שדבנדרה ביטל. כשאינטל יחליטו שהנזק ממרכז פיתוח בישראל עולה על התועלת, לעומת זאת, דברים יתחילו לזוז.

  2. גיאחה הגיב:

    קודם כל תודה.
    טוב לקרוא התייחסות אינטיליגנטית ולא מתלהמת לפוסט ההוא שלי (ואשמח אם תשלב כאן לינק אליו, כדי שיוכלו לקרוא אותו במלואו ולא רק ציטוטים מתוכו), ואני חושב שמכל הטוקבקים והפוסטים בפייסבוק ובאתרים אחרים שהתייחסו אליו, שלך היה האינטיליגנטי מכולם.

    וגם אני אוהב מאוד לקרוא אותך (גם בפוסט הזה), כיף לדעת שזה הדדי.

    הפוסט שלי נכתב תוך דקות ספורות ומתוך התחושה הראשונית שלי כשגיליתי את הביטול. ככה אני כותב כמעט תמיד, ולו הייתי חושב באותו הרגע שהפוסט הזה עומד להיות בסיס לדיון פוליטי, סביר להניח שהייתי כותב לאט יותר.

    תקפתי ("מטומטמים") מתוך כעס וגם התנצלתי על כך יום מאוחר יותר כשנרגעתי, כי זה באמת לא היה במקום. אני עדיין חושב שהחרם הזה גרוע לכולם בסופו של דבר, וחושף צביעות מסוימת גם אצל תומכיו שמתעטפים בנאורות, אבל זו רק דעתי.

    אני קצת מתבאס שלא טרחתי לכתוב פוסט מנומק ומחושב יותר מאשר התפרצות מילים רגשנית, לו הייתי יודע שאתה עומד לנתח חלקים ממנו בבלוג הזה אולי הייתי משקיע 🙂

    בכל מקרה, אין לי באמת מה להוסיף על הדיון. אתה צודק בהרבה מאוד דברים. כל כך הרבה מילים לכאן ולכאן נשפכו על הסיפור הזה ביממה האחרונה שאני בעיקר יושב בצד, קורא ומהנהן חלק מהזמן, מניד בראשי בחלק האחר, וזהו.

  3. נמרוד הגיב:

    נדב,

    השאלה היא האם חרם תרבותי יוביל לחרם כלכלי. חרם תרבותי, נדמה לי, הוא משהו שקל יחסית לבצע. הרי ישראל היא לא שוק תרבותי כזה חשוב ולכן קל – או קל יותר – להיות אידיאולוגי. אבל חרם כלכלי שמעורבים בו הפסדים של מיליוני דולרים למחרימים, והרי אותם מחרימים פוטנציאליים הם גופים פיננסים קרים שיעשו הכל כדי להרוויח – זה נראה קשה יותר לאכיפה (ראה מקרה איראן). בכל מקרה, שנינו מסכימים שחרם כלכלי רציני הוא כלי אפקטיבי הרבה יותר מביטול הופעות.

    גיאחה,

    אני שמח שאנחנו מצליחים לנהל דיון רגוע. בימים טרופים אלו, גם זה משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: